<h1>איסור והיתר לרבינו יעקב ב"ר משה מבניולש פל"א</h1>
<h2>דף קיג.</h2>
וגבינת ישראל [שנעשה בדפוס של גוים] שקורין פאיישיילא"ש מותרת ואפילו מלוחה שנתנוה שם, לפי שאין מלח מפליט מה שנבלע בעץ או במתכת או באבן או בחרס. וכבר נהגו לתת מלח בקערה יבשה של חלב ונותנין מאותו מלח בקערה של בשר.
<h2>דף קיד.</h2>
ואם נפל מן הציר של גבינות בקדרה או בקערה העשויה לתבשיל של בשר רואין בקדרה או בקערה שום דבר בתוכה, אין לחוש בזה, שאין זה כי אם מי חלב. ואפילו חלב גמור רותח אם נתנו בהן (שהן) [כשהן] צוננין (ש)אין טעון כי אם קליפה, ובדבר קשה אין טעון קליפה אלא הדחה בעלמא.
<h2>דף קטז:</h2>
יתבאר בו דין גבינת הגוים וחלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו בקצרה ולא אאריך. וידעתי כי לא יישר בעיני אישי זמננו באסור מה שנעשה היום כהיתר בכמה מקומות. אולם בכל זאת לא אסור ימין ושמאל ממה שאסרו קדמוננו ולזכור מעט ממה שראוי להשמר. ויקוב הדין את ההר. גבינת הגוים אסורה מפני שמעמידים אותה בעור קיבת נבלה. ואע"פ שיש בגבינה יותר מששים, הואיל והמעמיד הוא דבר אסור, הרי הדבר האסור כאילו עומד בעין. וכן דעת הר"ם. והחלב הקרוש בקיבת כשרה יכול ישראל להעמיד בה חלב. ובלבד שלא יהיה נמלח החלב הקרוש עם הקיבה. וכיצד עושין מוציאים אותו החלב הקרוש שהוא בתוך הקיבה ומולח אותו לבדו ואחר כך מעמידים בו חלב. שאין האיסור בגבינת הגוים אלא מפני טעם זה שמעמידים אותו בעור קיבת נבלה. וכן חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו אסור, שמא נתערב בו חלב בהמה טמאה. ויש מקילין בזה ואומרים שאין עכשיו מצוי בדיר בהמה טהורה שום בהמה טמאה, שאין טמאה וטהורה רועות יחד, וליכא למיחש לשום דבר. אמנם יש לנו לאסור, כמו שכתב הר"ם האוכל גבינת הגוים או חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו מכין אותו מכת מרדות. על כן ראוי להחמיר בזה ולא להקל. וכמה דברים עושים היום הגוים נגדנו לבטל הדת. וכל שכן בגבינת הגוים שיש בה כמה חששות, מולחין אותה במלח אסורה, או מולחין אותה עם בשר טמאה והציר נבלע בגבינה, או עם דגים קטנים. וגם יש מקומות [ששם] נוהגים הגוים להחליק פניה בתבשיל של ירקות, או משימין אותה בתבשיל עצמו לקלוט מראה ירקות כדי שתראה שמינה. אם כן [הגבינה] המלוחה אסורה אפילו ידע בודאי שהעמידוה בעשבים. ואינו ראוי להאמין הגוים באומרם [כי] בעשבים העמידוה, אפילו בכומריות שלהם שאינן אוכלות בשר כל ימות השנה, [כדי] שלא לחלוק בין זה לזה. וחמאת הגוים יש מי שכתב שאותה שהיא מחלב מותרת, אבל אותה שנעשית מנסיובי דחלבא אסורה. והדבר ידוע לחכמים. ועכשו אוסרין בקצת מקומות כל חמאה, [כדי] שלא לחלוק בין זו לזו. ישראל שהניח גבינות בבית הגוי ואין חותמם ניכר יפה יפה, יש מי שכתב שמותרות מספק, דהלכה כר' יהושע בן לוי דאמר שלא אסרו גבינת הגוים אלא משום נקור, ועכשו אין אנו נזהרין בגילוי כלל. וראוי להחמיר בזה, שזאת הסברא היא לרבינו תם, שפסק [כי] הא דרבי יהושע בן לוי דאמר דטעמא משום ניקור, אבל לדעת הר"ם שפסק ונתן טעם איסור גבינת הגוים מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבלה יש לחוש לזיוף. הילכך אם אין חותמם ניכר יפה אסורים. אבל מטעם החלקת הפנים בשומן חזיר אין לאסור, דלא טרח לזייף ולהחליקה, ועוד דמירתת שמא יבא ישראל ויהיה נתפש כגנב.
